עם סיום הליכי הגירושין חשבתם כי מאותה נקודה אתם תחיו לחוד וכל אחד יתעסק בענייניו. הרצון הבסיסי הוא לא "להפריע" אחד לשני בחייו ושכל אחד מהצדדים יעמוד בהסכם שנקבע, במיוחד בנוגע לילדים. מה קורה כאשר לא כך מסתדרים פני הדברים?
התגרשתם. התחלתם להתרגל ל"לחוד". גם הילדים מתחילים להתרגל. הגיע הזמן להגיע לכך לאחר תקופת אי הוודאות שהייתה נחלת כל המשפחה.
סיכמתם על סכום המזונות, או שהסכום נקבע ע"י בית המשפט. גם הסדרי הראיה ברורים לכולם ומתחילים לחיות על פי המוסכם.
"המשפחה הגרושה" נכנסת לשגרת החיים החדשה. נראה כי הקונפליקטים מאחוריכם. אלא שהחיים מזמנים לנו הפתעות והקונפליקטים לא מפסיקים לצוץ:
- מי צריך לדאוג לטיטולים של הילד, כשנמצא אצל ההורה הלא משמורן (בדרך כלל האבא)?
- אמא אינה מרוצה, שבזמן שהאב צריך להיות עם ילדיו, הוא שולח את אחותו שתשמור עליהם.
- הילד מגלה קשיים בתפקוד בגן, וההורים מאשימים זה את זה. לא מסוגלים להחליט על דרכי טיפול ושיתוף פעולה עם המטפלים.
- הילד נמצא כל סוף שבוע שני עם אביו. לאחרונה יוצא עם חברה חדשה ומביא את הילד ללון אצל הסבתא.
- האב קבל תפקיד חדש, בעל אחריות גדולה יותר, ולא יוכל להתראות עם ילדיו על פי אותם הסדרי ראיה, כפי שהיו רגילים.
- האם נשארה לגור עם הבת המשותפת בדירה שבה התגוררו קודם לגירושין. הדירה שייכת לאם טרום נישואיה. הדירה נמצאת באזור יוקרתי. האב שוכר דירה, ולא יכול לעמוד בנטל השכירות במקום קרוב לאם. הוא עובר לגור במקום יותר מרוחק. אין לו רכב. קשה לו לעמוד בהסדרי הראיה כפי שנקבעו מראש. הוא מבקש מאמא של חברה של הבת שתוציא את בתו מהגן, תקח את השתיים לבית החברה, והוא ישהה עם בתו שם. האמא הגרושה יוצאת מדעתה מה"הסדר" החדש.
- האב נשא בשנית ונולד לו ילד, קשה לו לעמוד בסכום המזונות שנקבע.
- האם עברה דירה למקום מרוחק מהאב, בגלל אילוצי פרנסה.
מה עושים מכאן?
לאחר שעברתם את השלב בו התעצבנתם זה על זה והבנתם כי לא תצליחו לפרוץ בעצמכם את מעגל הקסמים אליו נכנסתם, חבל לחיות עם הכעסים, וגם אין צורך לשבור את הכלים ולרוץ לבית המשפט, להגיש תביעה, ולהיכנס מחדש לסחרור.
תיאור מקרה
נעמי ומיכאל הנם הורים לרועי בן ה-12. הם התגרשו לפני חמש שנים. רועי נמצא בחזקת אמו, והוא בקשר טוב עם אביו, הכולל ביקורים סדירים.
מזה שנה נמצאת נעמי בקשר עם בן זוג חדש, קשר שמאוד טוב לה בו. איציק, בן זוגה החדש פוטר מעבודתו, ניסה להתקבל למקום עבודה חדש, והוא לא מרוצה. אחיו נמצא בארה"ב, מצבו הכלכלי מצוין, והוא הציע לאח בישראל לעבור לארה"ב, שם יוכל להעסיק אותו. איציק הציע לנעמי להצטרף אליו. נעמי רוצה מאוד לעבור לארה"ב כדי לחיות עם בן זוגה. היא רוצה לקחת אתה את בנה רועי. אביו, מיכאל, לא מוכן.
מיכאל כועס על נעמי שלדעתו חושבת רק על עצמה ואינה מתחשבת בילד, שעכשיו צריך להיעקר מהסביבה הטבעית שלו. נעמי טוענת ש"אכלה מספיק מרורים" בחייה, ועכשיו, כשטוב לה, למה היא צריכה לוותר?
מיכאל הבין שנעמי נוסעת ויהי מה. הוא איים על נעמי שהוא מתכוון לעתור לבית משפט למשפחה, ולבקש שבנו יישאר בארץ בחזקתו. הוא גם ידע שבמקרים דומים בית המשפט פוסק להשאיר את הקטין בארץ.
הגישור
נעמי נחשפה במקום עבודתה להרצאה על גישור. היא הבינה שדיון בסכסוך באווירה נינוחה ובאופן בלתי פורמלי יכול לעזור במקרה של משפחתה. היא פנתה למיכאל שיסכים להליך של גישור. הוא לא הסכים מיד לבקשתה, אבל התרצה כשהבין גם הוא, שבעצם אין לו כוח למאבק משפטי מתיש, כשכל אחד מהצדדים יביא הוכחות למה כדאי שהילד יהיה אתו, ויכפיש את ההורה האחר.
נעמי, שרצתה כל כך לנסוע עם בן זוגה, הסכימה שרועי יישאר עם אביו בארץ. יחד עם זה היה חשוב לה שהילד לא "ייזרק", ורצתה להגיע להסכמות עם מיכאל איך הילד מטופל בזמן שאביו עובד. מיכאל החל להתעניין בעזרה של מטפלת לשעות אחר הצהרים.
לאחר בדיקה מדוקדקת של המצב הבין מיכאל כי יקשה עליו לקחת אחריות כוללת על רועי. הוא הסכים שרועי יצטרף לאמו, כשהתנאי היה שיתקיימו שיחות טלפון אחת לשבוע עם האב, והילד יבקר פעמיים בשנה בארץ, והכל על חשבון האם.
כל פתרון שהיה מתקבל, הן בבית משפט, והן זה שהתקבל בגישור, אינו אידאלי עבור הילד. עצם גירושי הוריו אינו מצב אידאלי, אך ההדברות באמצעות הגישור מקלה על קבלת ההחלטות, שנעשית תוך שליטה מלאה של הצדדים, וכמובן מאפשרת המשך יחסים תקינים. הדינמיות של החיים יכולה להביא לעוד כמה וכמה צמתים של קבלת החלטות, הגישור יכול לעשות את זה קצת יותר נוח.
